מרחצאות חמים הם משהו שהולך איתי כבר מגיל צעיר.
מביקורים בבאדים בשווייץ ובגרמניה, דרך מרחצאות בכל רחבי אירופה, ועד לז׳אנר שקצת פחות מתחבר לתרבות המקומית שלנו – סאונות מעורבות בעירום, דבר די שגרתי בחלק ממדינות אירופה.
לכן, כשהגעתי בפעם הראשונה ליפן ונכנסתי לאונסן, חשבתי לעצמי שאני כבר מכיר את הסיפור.
מים חמים, עירום, שקט ומנוחה.
טעיתי.
אונסן הוא ממש לא רק מרחץ. הוא אחד המקומות שבהם אפשר להבין הכי טוב את התרבות היפנית: את היחס לניקיון, לטהרה, למרחב המשותף, לטבע ובעיקר – לאחר.
היפנים לא נכנסים למי האונסן כדי להתרחץ או לנקות את הגוף. הם נכנסים לאונסן כדי לנקות את הנשמה.
למי שמגיע בפעם הראשונה כדאי לדעת שלאונסן נכנסים בלי בגד ים. אין צורך להיבהל. ברוב רובם של האונסנים יש הפרדה מגדרית ואין עירוב בין המינים. אפשר להרגע 
חברתי הטובה, מדריכת יפן ב החברה הגיאוגרפית Tal Liron, תמיד מעדכנת את המטיילים שלה לפני הנסיעה ליפן שהם יכולים לחסוך 35 גרם שלמים במזוודה. אין צורך לקחת בגד ים. אין שימוש בכלל.
כשנכנסים למתחם האונסן, קודם כול, הואילו והתיישבו על השרפרף הקטן והפרטי שלכם. עכשיו מסתבנים, חופפים ומתקרצפים כמו שצריך. לא שטיפה חפוזה כדי לצאת ידי חובה, אלא טיפול יסודי בכל סנטימטר – גם במקומות שמזמן לא טיפלתם בהם…
מול כל עמדה תחכה לכם שורה מסודרת של בקבוקים: שמפו, סבון, מרכך ועוד כמה נוזלים שלא תמיד ברור מיד לאיזה חלק בגוף הם מיועדים.
רק אחרי שסיימתם את כל הטקס, ואתם נקיים באמת, מגיע הרגע להיכנס למים המשותפים.
המים שייכים לכולם, ולכן אנחנו נכנסים אליהם נקיים לחלוטין.
יש בזה משהו כל כך יפני. האדם לא במרכז. אתה או את נכנסים למרחב משותף, מכבדים אותו ומתחשבים בכל מי שנמצא בו. הכי יפני שאפשר.
גם העירום מקבל שם משמעות אחרת.
אין בגדים, אין מותגים, אין בכיר או זוטר, אין תפקיד ואין מעמד. כולם פשוט יושבים יחד במים.
המבוכה היא בעיקר שלנו, הזרים. היפנים ממש לא נראים מוטרדים מהעניין, ואחרי כמה דקות גם אצלנו היא בדרך כלל נעלמת.
לא מכניסים מגבת לבריכה, לא מצלמים, מדברים בשקט, ואם יש קעקועים – בודקים מראש מה המדיניות במקום.
אבל מעבר לכל הכללים, אונסן הוא בעיקר רגע של עצירה.
בלי טלפון, בלי רעש, בלי לוח זמנים ובלי צורך להגיע לשום מקום.
ויש כמובן גם את האסתטיקה.
אונסנים רבים נראים כאילו הם פשוט צמחו מתוך הטבע: סלעים, עצים, אדים, מים זורמים, לפעמים יער ולפעמים נוף פתוח להרים.
אבל אל תתבלבלו. כמעט שום דבר שם אינו מקרי.
המיקום של כל אבן, זווית הישיבה, הצמחייה, גובה הגדר וקו המבט, הכול מתוכנן לפרטי פרטים. זה מקום שנראה הכי טבעי בעולם, דווקא משום שהוא מהונדס כמעט לחלוטין.
ביפן יש אינספור אונסנים. זו מדינה געשית, מחוררת כמעט כולה, ונדמה שבכל מקום שבו יפני יכניס מקדח לקרקע, יפרצו ממנה מים רותחים.
יש לא מעט יפנים שמטיילים במדינתם במרדף אחר האונסן המושלם. זה שישאיר חוויה בלתי נשכחת בנשמה.
באירופה הכרתי מרחצאות כפינוק וכבילוי.
ביפן הבנתי שהם יכולים להיות גם דרך להשאיר משהו מאחור.
את העייפות.
את המתח.
ואולי גם קצת מעצמך.
אז כשאתם מגיעים ליפן, היו קצת יפניים וכנסו לאונסן הראשון שאתם פוגשים בדרך וכשמתפשט לכם חיוך גדול בנשמה, היזכרו בפוסט הזה…
